נדחתה בקשת תובע בביה"ד לעבודה למחיקת תביעתו מחמת חוסר סמכות עניינית

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 7820/06 השופטת אהובה עציון - דן יחיד) שמחק על הסף את תביעתם של המשיבים מחמת חוסר סמכות עניינית.

2.         השתלשלות האירועים וההליכים בתובענה שבין הצדדים חשובה לצורך ההכרעה בערעור שלפנינו ולכן נפרט4 להלן:

א.        המשיבים שלפנינו הם מר אלי ישעיהו (להלן גם: ישעיהו) וחברת ניהול שבבעלותו. בבית הדין האזורי בתל אביב הגישו המשיבים תביעה כנגד המערערות (להלן גם: החברות) לסעדים כספיים והצהרתיים, אכיפת חוזה, צו מניעה וצו למתן חשבונות. סכום התביעה עמד על  23,482.154 ש"ח.

מערכת היחסים בין ישעיהו וחברת הניהול שבבעלותו לבין החברות מתוארת בפרוטרוט בכתב טענות הצדדים ואין צורך לחזור על תיאור זה כאן.

בד בבד עם הגשת התביעה פנה ישעיהו והחברה בבעלותו בבקשה למתן צווים זמניים שיאסרו על החברות לפטר את ישעיהו וצו המורה על השבתו לאלתר לעבודתו הסדירה כמנכ"ל ב-MMZ  ישראל וכיו"ר הדירקטוריון בה.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הסכים בא כוחו של ישעיהו למחוק את הבקשה לסעדים זמניים.

ב.         בתגובה לתביעה שהוגשה על ידי ישעיהו הגישו החברות כתב הגנה ותביעה שכנגד. עיקרו של כתב התביעה שכנגד הוא הפעלת סעיף ההשבה שנקבע בהסכם בין הצדדים למקרה שייקבע שבין הצדדים מתקיימים יחסי עובד ומעביד (להלן גם: תנאי גדרון). עוד ביקשו החברות בכתב הגנתם למחוק על הסף חלק מכתב התביעה, המתייחס לסעדים הקשורים לנושא הקצאת המניות לישעיהו, שהם מתחום דיני התאגידים והסמכות היא בבית המשפט המחוזי.

            לאחר הגשת כתב ההגנה הודיעו באי כוח ישעיהו (עורכי דין אשר החליפו את עורכי הדין שייצגו את ישעיהו בתחילת ההליכים), כי הם מסכימים למחיקת הסעדים שנתבעו כסעדים 106.5 - 106.2 וכי אלה יתבררו בבית המשפט המחוזי.

            באותה הודעה הוסיפו באי כוח ישעיהו כי פנו לבאי כוח החברות בהצעה להעביר את הדיון כולו לבית המשפט המחוזי על מנת לייעל את הדיון. עוד הוסיפו והדגישו כי אין בכך כדי להוות הסכמה לטענה מטענות החברות.

ה.        בדיון שהתברר במעמד הצדדים, באי כוח הצדדים הוסיפו את טענותיהם ובית הדין קמא קבע, כי כתב תביעה יתוקן באופן שהסעדים שבסעיף 106.5 - 106.2 יימחקו מכתב התביעה.

            בדיון נוסף שהתקיים בבית הדין האזורי, נתבקשו באי כוח הצדדים על ידי בית הדין להתייחס לשאלת הסמכות העניינית בתביעה, ובמיוחד בין חברת הניהול - היא המשיבה מס' 1 - לבין החברות.

ו.         באי כוח ישעיהו הגישו הודעה מטעמם אשר ממנה עולה, כי הם משנים את עמדתם וסבורים כי דינה של התובענה כולה להתברר בבית המשפט המחוזי ולא בבית הדין לעבודה.

באי כוח החברות טענו מנגד, כי שינוי העמדה נובע מן החשש כי יופעל תנאי גדרון שבהסכם ביניהם וכי הטקטיקה בה נוהגים באי כוח ישעיהו היא ניצול ההליכים לרעה ובחוסר תום לב.

            בית הדין האזורי דן בטענות הצדדים וקבע, כי דין התביעה להימחק מחמת חוסר סמכות עניינית מבלי לקבוע, כי הדיון יועבר אל המשפט המחוזי. כן נקבע, כי הדיון בתביעה שכנגד ימשיך להתנהל בבית דין קמא. על כך הערעור שבפנינו.

הטענות בערעור

3 .         באי כוח החברות טוענים כי דין תביעתו של ישעיהו לשכר עבודה ומענק שנתי להתברר בבית הדין לעבודה. זאת, לאור טענתו שלו, כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד וכי הן - החברות המעסיקות - לא הכחישו טענתו זו.

לכך הוסיפו כי כל התנהלותו של ישעיהו מלמדת כי ראה עצמו כעובד החברות בעצם הגשת התביעה לראשונה לבית הדין לעבודה בצירוף הבקשה לסעדים זמניים אשר שהתייחסה כולה ליחסי העבודה בין הצדדים.

אלא מאי? משלא צלחה דרכו בבקשה לסעדים זמניים להשיבו לעבודה ונותרו הסעדים הכספיים בלבד ומשראה כי החברות הגישו כתב תביעה שכנגד שעיקרו הפעלת תנאי גדרון, שינה את עמדתו וטען כי הסמכות העניינית לדון בתביעה היא לבית המשפט המחוזי מאחר ואין מדובר בסעדים שביחסי עובד ומעביד.